מושקעות מוגזמת בילדי בן הזוג- אהבה או חוסר מודעות עצמית?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
מושקעות מוגזמת ולא מאוזנת של האם השלובה בילדי בן זוגה, מסתירה את הצורך בשליטה, הפחד מפגיעה והקושי לקבל את המציאות שבחרה. על אימהות שלובות להכיר בסתירה הפנימית המתקיימת עבורן ובסכנות שהיא טומנת.

הכרה במציאות

להיות אימא שלובה זהו אחד התפקידים הקשים והמורכבים שיכולים להתווסף לאישה היום. לדעתי, אף אישה, גם אימהית ביותר, אינה בוחרת בתפקיד הזה מתוך רצון אמיתי, אלא שהיא מקבלת אותו מתוקף הבחירה שלה בבן הזוג והאמונה באהבה. היא מבינה בשכל, שאם היא אוהבת את האב, עליה לקבל את הילדים והיא מאמינה שהיא אימהית מספיק בכדי להסתדר. אבל העומס הרגשי, שמתווסף ככל שעובר הזמן, מקשה עליה. ואם היא אינה יודעת כיצד לאזן את העומס ואין לה כלים כדי להתמודד עם מחשבות טורדניות, שמציפות אותה בעקבות הבלבול הרגשי, היא עלולה לדרדר את עצמה להתנהגות לא רצויה, אשר תפגע בעיקר בה.

במאמר הזה אני רוצה להתמקד ולהסביר מדוע דווקא אימהות שלובות שהן נשים אימהיות, אכפתיות, אשר דואגות מאוד לילדי האב, צריכות ללמוד ליישב סתירה פנימית, שאם לא תצלחנה, הן עלולות להיפגע. וכיצד מאחורי Over Caring מסתתרת בעיית שליטה והתנהגות פאסיבית- אגרסיבית. למעשה, אני מבקשת לטעון שעודף השקעה אימהית בילדי האב, היא דרך להסוות צורך בשליטה ופחד מפגיעה.  

ארצה גם לטעון, שאמפתיה לילדים שלו, אף שהיא במובהק מתקיימת, אינה אמורה לחנוק את האם השלובה ולגרום לה לפחד מלטעות בתפקידה. אף אוסיף ואומר, שאין אמפתיות ודאגה של האם, צריכות להחניק את הפנטזיה הטבעית, על חיים ללא ילדי האב (והאקסית).

ארצה לסכם בטענה, שככל שהאם השלובה תנסה להחניק את המתח המתקיים בתפקידה, היא תידחף ליותר צורך בשליטה באב ובילדיו. למעשה, רק אם שלובה שתקבל את המתח הטבעי, מבלי לנסות להכריעו, תחיה בשלום עם בחירתה. 

אימא שלובה אימהית

סיפורנו הטרגי מתחיל, כידוע, באגדות. זאת למרות, שהסיפור כלל לא ברור שם. ובכן, בשורשיה של אהבת האם השלובה ישנן כוונות טובות וראויות, אשר תחת מכבש הבלבול הרגשי הופכות לעתים למזיקות. מתוך העבודה שלי עם אימהות שלובות לאורך השנים, אני יכולה להגיד בביטחון שדווקא בבתים הטובים, המכילים והאמפתיים, נוצרים העומסים הכי גדולים על האישה. העומס נוצר באופן הדרגתי לאורך השנים והוא תוצר של ציפייה גדולה שיש לאישה מעצמה ובעקבות כך, גם ציפייה שיש לבן זוגה ממנה.

הנחת היסוד של מאמר זה היא, שנשים אימהיות, שאכנה כאן ׳לביאות׳, אוהבות ונהנות לטפח ולגדל ילדים. הן מושקעות אנרגטית בתהליכי ההתפתחות החיוביים שלהם, ומתמלאות ומסופקות, מהתוצאות הטובות שיש להשקעתן. אולם תהליך חיוני תקין ובריא זה, בקשר הדיאדי אימא-ילד ביולוגי, אינו מגיע למיצויו, בקשר אימא-ילד שלוב (חורג) אשר יש לו אימא ביולוגית. הסיבה העיקרית לכך היא, שהילד לא מסוגל להחזיר לאם השלובה, את מה שילדה הביולוגי יחזיר לה: *הכרה ונאמנות.

הסתירה הפנימית של האם החורגת

אחד הדברים המורכבים לאימהות שלובות אמפתיות ואכפתיות, הוא להצליח לפתור את הסתירה הפנימית שנוצרת להן כאשר הן מבינות, שהן מצד אחד, מושקעות אנרגטית בילדים של בן הזוג, מעניקות ומקריבות למענם המון ומצד שני, מבינות ש:

  1. לא בטוח מה תהיה מידת ההשפעה שלהן על הילדים שלו
  2. גם אם תהיה השפעה רבה, היא לא בהכרח, תירשם לזכותן
  3. הנאמנות של הילדים לאימם הביולוגית גדולה יותר
  4. מעורבות האם השלובה בחינוך הילדים, תמיד מוגבלת. אי לכך בהחלטות משמעותיות, לא בהכרח תהיה להן אמירה.
  5. גנטיקה, טבע והמשולש הקדוש: ילד- אלוהים- הורה ביולוגי, חזקים יותר.

ובכן, קצת לא הוגן. כבר בתחילת החיים המשותפים עם האב, בחושיה המחודדים ובאינטואיציות 'אימא לביאה' שלה, האם השלובה מבינה חלק מהדברים. בהחלטה מושכלת היא בוחרת להתעלם. היא מפחדת- ובצדק- שזה ירחיק אותה מהילדים ובעקבות כך מהאב. היא רוצה לבנות בית ומשפחה, לכן היא מבטלת את המחשבה, שהיא תהיה משמעותית רק עד גבול מסוים ושלא בטוח עד כמה הילדים יחזירו לה אהבה ונשארת עם הלב שאומר לה: "תשקיעי בהם" זה ישתלם לך. וזה אכן משתלם ועוזר להניע את החיים קדימה.

עם האנרגיות החיוביות שלה, האם השלובה, מחפשת דרכים יצירתיות לקבל כוחות להמשיך בעשייתה, מרחיקה מחשבות טורדניות וקולות חוץ רעים, מתקרבת לילדי בן זוגה ובונה בית. ועם הזמן היא גם בהחלט מרגישה משמעותית עבורם. המשמעותיות נותנת לה כוח להמשיך ולהקריב עבורם. והיא משיגה בכך המון שקט בבית, בזוגיות ושקט נפשי עבור עצמה וילדיה הביולוגים.

אבל השנים עוברות והחיים קורים ובכל פעם שהאם השלובה מקבלת תזכורת לכפיות הטובה הטמונה בתפקידה, היא מתכנסת פנימה אל מקום של כאב ובלבול. אם האם השלובה, לא תלמד כיצד להמיר כאב לצמיחה, היא תתחיל להשתמש במנגנונים מזיקים של שליטה. לכאורה כדי להמשיך ולטפח את דמותה האימהית, אבל בפועל כדי לא להתמודד עם התסכול והחשש להיפגע.  

שליטה כמנגנון העלמת הפחד

ישנם שלושה אזורים עיקריים בהם עולה צורך של האם השלובה לשלוט בנעשה באמצעות ״מושקעות יתר״.  

שליטה בחינוך: פחד מהעתיד והשפעה על הילדים המשותפים

כאשר לאב יש ילדים קטנים החיים עמו לפחות חצי מהזמן, חייה של האם השלובה הלביאה מורכבים. היא מבינה שיש לה המון אחריות כמבוגר אחראי הפוגש את הילדים המון זמן בשבוע, והיא מעוניינת להשפיע בגישת החינוך שלה על ילדיו בכדי להרגיש משמעותית ולקוות שהשקעתה תישא פירות בעתיד. אולם עם השנים היא מבינה, את גבולות השפעותיה החינוכיות. להורות ביולוגית יש השפעה חזקה יותר על הילד. ילד יהיה יותר נאמן להשפעתו וחינוכו של ההורה הביולוגי שלו. וגם אם האם השלובה תשקיע את כל משאביה, בכדי לספק לילד תשתית חינוכית, שהיא מאמינה בה, ברגע שאחד ההורים הביולוגים לא ישתפו פעולה, מאמציה יכשלו. התובנה הזו מכאיבה שכן היא מדגישה את כפיות הטובה בתפקידה של האם השלובה. כדי לא להתמודד עם התסכול, היא דורשת מהאב, שליטה גדולה יותר ומעורבות רבה יותר בחינוך ילדיו. אימהות אלו מעורבות כמעט בכל הקשור לחינוך, מהכנת שיעורי הבית ועד מעורבות בבית ספר והגעה לימי הורים, בחירת מורים פרטיים, בחירת טיפולים משלימים ועוד. המושקעות האנרגטית שלה יכולה לעבור את גבולות הרצוי החיובי, בעיקר אם בצד השני היא פוגשת אב מרצה ואם ביולוגית שהמושקעות המוגזמת של בת הזוג החדשה, משרתת אותה.

כאשר ישנם ילדים משותפים, זה הופך אף מורכב יותר. החשש מהשפעה של חינוך אשר לא תואם את ערכיה ואמונתה, על ילדיה הביולוגים, מתווסף לחשש ממוגבלות השפעתה כהורה לא ביולוגי, וגורם לה להקצין את רמת המעורבות והשליטה שלה בחיי ילדי האב.

שליטה בבית; מתוך חשש משבירת פנטזיה של שלמות

אימהות לביאות אוהבות בית, סדר ושהדברים נעשים לשביעות רצונן. כידוע, ילדי האב עוברים בין בתים ומאוד מתקשים לשמור על הרגלי הבתים השונים. בנוסף, לפעמים, הנאמנות שלהם להרגלי הבית של האם, גדולה יותר. האם השלובה רואה זאת בעין לא יפה וכהתרסה למאמציה לשמור על המשפחה שלהם מאוחדת סביב הרגלי הבית. על מנת לא להיפגע מהמצב הזה, אימהות שלובות לביאות, מעורבות בכל פרט קטן שקשור לסדר ולניקיון ולשמירה על הרגלי הבית סביב ילדי האב. שוב מצב של מושקעות אנרגטית גבוהה מהמצופה, לכאורה בשל רצון לטפח. בפועל, בכדי לא להתמודד עם חיים שאינם מתנהלים כל הזמן כפי שהן רוצות.

בנוסף, סוגיית המעברים בין הבתים מפרים את הפנטזיה על חיים ללא הפתעות. התסכול מחוסר יכולתן לשלוט בהפרעות החיצוניות, שינויי הימים, ההפתעות לא צפויות בהגעות של הילדים, מוציא מהן התנהגות פאסיבית-אגרסיבית. בכדי להילחם בגורמי ההפתעה הלא רצויים, הן מבקשות יותר שליטה על הלו"ז. ובכדי לקבל שליטה זו מהאב, עליהן להשקיע יותר אנרגיות בחיי הילדים ובבעיותיהם, השקעה אשר מתקבלת לרוב בברכה על ידי האב, אולם מביאה את האם השלובה להתשה.

שליטה בנראות חיצונית; מתוך פחד מביקורת חיצונית

אימהות שלובות לביאות, חוששות מאוד מביקורת חיצונית על תפקודן מול ילדי האב. חשוב להן מאוד שיראו את הדאגה שלהן ואת העובדה שהן מצליחות להתגבר על כל הקשיים ולהיות שם עבור הילדים. לפחד הזה מביקורת חיצונית, ישנם יסודות המושרשים היטב בביקורת החברתית הסמויה והגלויה שיש על אימהות חורגות והיא- שהן אוהבות את ילדיהן הביולוגים, יותר מאת ילדי האב ושהן היו מעדיפות לחיות את חייהן ללא ילדי האב (והאקסית ברקע). ואכן אימהות שלובות אוהבות את ילדיהן הביולוגים יותר וזה לגמרי נורמלי, תקין וסביר. בנוסף, בפנטזיה שלהן, הן אכן היו רוצות הצצה לחיים ללא ילדי בן הזוג, וגם זה לא מופרך ובעל יסודות בריאים של נשיות. אבל כאמור, הן חוששות כל כך מהאשמות אלו, שהן חונקות עצמן בניסיונות להעלים כל ניסיון לביקורת כזו עליהן. כדי לעשות זאת, הן נזקקות לשליטה רבה בחיי היום יום המשפחתיים. כך הן יכולות להתכונן לכל ביקורת ולנסות למנוע אותה וכך הן גם יכולות לדאוג לחזות מאוחדת ומושלמת כל הזמן.

לבנות מציאות חדשה

ראוי, בעיני, להדגיש לפני הכל, כי קיים סטנדרט כפול בחברתנו, בכל הנוגע לאימהות שלובה/חורגת. בעוד שאימהות ביולוגיות יכולות, כיום, לשוחח בפתיחות וללא חשש משיפוטיות, באשר למורכבות האימהית ולתחושות הקונפליקט שיש להן, ובעצם כך, להתפתח. אימהות שלובות עדיין מנועות מלבטא רגשות שליליים מחשש לביקורת ושיפוטיות. המצב הזה פוגע קשות באימהות השלובות, חונק אותן ומותיר אותן לפחד עד אימה, מלטעות בתפקידן. הכיצד? שהרי כל אישה כבר יודעת היום, שהורות צריך, ללמוד.

עניין נוסף הוא הקשר הזוגי. בניגוד לאימהות ביולוגית, אימהות שלובה, נידונה לכישלון, כאשר אין תמיכה של בני הזוג. לכן, ואם יש רצון אמיתי להקים משפחה משולבת מיטיבה, בני הזוג, צריכים להתמסר ללימוד והבנה של המורכבות בתפקיד בנות זוגם.  

ולסיכום כמה טיפים לאם השלובה, הלביאה, האימהית והטובה

  1. עלייך להכיר בכך שעודף מושקעות אימהית, מקשה על חייך ופוגע בטוב שלך. עלייך לשאול את עצמך איזה מחיר אישי את מוכנה לשלם בתמורה ל ״חיים ללא הפרעות״. הנפגעת העיקרת של הדרמה המשפחתית הזו- היא את. אימא שלובה שמעריכה ואוהבת את עצמה אינה צריכה לפחד להיות לא מושלמת. ממש כמו כל אימא אחרת.
  2. עלייך לתת מקום של כבוד לטבע, ל-DNA הנשמתי של הילד ולהורים הביולוגים. גם אם את מאמינה בכל מאודך שאין להם מושג איך להיות הורים. ובעיקר, עלייך למצוא בתוכך מקום של כבוד לאימא הביולוגית, האקסית של בן זוגך. המודל האימהי שלה, גם אם הוא שונה משלך, הוא המודל שהילדים שלה בחרו (לפי גישה רוחנית המאמינה שהילד בוחר את הוריו)
  3. הסתירה הפנימית המתקיימת בתפקיד שלך- אל לך לנסות להכריע אותה. הכרעה משמעותה לפחד מפגיעה. והיא תוביל, או לניסיון לשלוט בבן זוגך ובילדיו או לניתוק מגע מוחלט עם ילדיו, המצב הבריא מבחינתך, הוא שימור המתח בצורה מאוזנת. לרגעים תהיי מעורבת, לרגעים תהיי רק ברקע הכללי של התמונה. וכן, לפעמים תיפגעי, אבל תדעי להתאושש מהר. אם כל זה יקרה ללא דרמות, אלא כחלק שאת מקבלת בחייך, זה סימן לאיזון פנימי. אם את מותשת, מדוכדכת לאורך זמן, יום שמחה על הבחירה בבן זוגך ויום אח"כ מתכננת עזיבת פתע, את לא מאוזנת.
  4. לאורך זמן קשה להתנהל בשתלטנות מבלי לשלם מחיר פיזי. יהיה עלייך לטפל בצורך שלך בשליטה. אין לנו באמת שום יכולת לשלוט כל הזמן בדברים שקורים. הרבה יותר נכון ללמוד לשלוט בתגובתיות שלנו כלפי מה שקורה סביבנו.
  5. יהיה עלייך ללמוד שלקיחת צעד לאחור, זהו אקט של אהבה אמיתית כלפי הילדים של בן הזוג. בכל פעם שאימא שלובה, בוחרת בביטחון מלא, לקחת צעד לאחור, לשחרר ולהתמלא מחדש, היא מרחיבה את מקומה בבית ובלב של בני המשפחה.

*ילד יכול לפתח הכרה ונאמנות לאימו השלובה רק אם האם הביולוגית תעודד את זה אצלו ותעזור לו. אבל אם מתקיים מאבק או מתח, גלוי או סמוי, בין שתי הנשים, הילד יבחר באימו הביולוגית.

מוזמנים לשתף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin

השאירו תגובה

Call Now Button
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support