מגזין משפחות משולבות

מושקעות מוגזמת ולא מאוזנת של האם השלובה בילדי בן זוגה, מסתירה את הצורך בשליטה, הפחד מפגיעה והקושי לקבל את המציאות שבחרה. על אימהות שלובות להכיר בסתירה הפנימית המתקיימת עבורן ובסכנות שהיא טומנת.

אימהות שלובה היא כנראה התפקיד הכי קשה שיש כיום במבנה המשפחה. הבשורות הטובות הן, שיש לנו כבר יותר מודעות ועזרה. יותר מחקרים, יותר ספרים, יותר הדרכות, יותר מומחים. כן, עדיין יותר באנגלית אבל ללא ספק, נשים יכולות היום ללמוד כיצד לצלוח בתפקיד. The Smart Stepmom הוא ספר, אחד מרבים, שמנסה לעזור לאימהות שלובות להצליח. ויש לו כמה כלים מעניינים.

בזוגיות פרק ב׳ עם ילדים משותפים, כאשר אבות לילדים מפרק א׳ פועלים במודל של ׳הורות מתוך אשמה׳, זה משפיע לרעה על בנות הזוג ודוחף אותן לרצות יותר סדר ושליטה בבית המשולב. התוצאה היא שהילדים חיים עם אבות מרצים ומתירנים ואימהות חורגות קשוחות. הפתרון לשינוי פני המציאות הלא מאוזנת הזו, נמצא כמובן, בתקשורת הזוגית.

בספטמבר נערך בארה״ב, במשך 3 ימים, כנס אינטרנטי גדול למשפחות משולבות.
מיטב המומחים, מטפלים זוגיים, מאמנות ומאמנים להורים חורגים ויועצים מכל הסוגים התכנסו להרצות בנושאים המטרידים זוגות בפרק ב׳ ומשפחות משולבות. כמובן שנרשמתי לכנס הזה והקשבתי לכל ההרצאות. נהניתי מכל הנושאים החשובים אשר עלו שם וחיזקו אותי גם ברמה האישית, כמי שחיה במשפחה משולבת וגם ברמה המקצועית כמי שלומדת כל הזמן את התחום המתפתח הזה. אבל הרצאה אחת ריתקה אותי במיוחד. היתה זו הרצאתו של Ron L. Deal

אתחיל מהצהרה חשובה – כתבתי על זה כבר בעבר, ואני עומדת מאחורי אמירה זו – אני לא ממליצה על גירושים בשום צורה. עם זאת, אני חושבת שלזוגיות יש משמעות רוחנית, ושעל בני זוג יש לעשות תיקון יחדיו. לכן, כדאי להם להבין תחילה למה הם מתגרשים, לפני שהם רצים לרבנות. יחד עם זאת, אני גם יודעת שישנם זוגות שלא מתאימים זו לזה באופן קיצוני ולא מצליחים להתפתח בתוך הזוגיות שלהם, כך שבהחלט ייתכן שזוגיות פרק ב' היא האופציה הטובה עבורם. לדעתי, פרקי ב' הם הזדמנות להעריך ולאהוב את עצמנו יותר, כמו גם את בני הזוג החדשים שלנו. זו גם הזדמנות לשינוי לטובה, התנתקות מאמונות שהיו לנו על עצמנו.

בזמן שחייתי בארצות הברית, הכרתי לא מעט נשים שנמצאות גם בהן באותו סטטוס כמוני, בפרק ב' של חייהן. לימים, סיפרה לי אחת מהן בעיניים דומעות, סיפור שגרם לי להבין שאני עצמי שרויה בתרדמה עמוקה. "איך יכול להיות שלא משנה מה אני עושה, תמיד בסופו של דבר אני יוצאת הכלבה המרשעת"? היא ביקשה לדעת. "ואיך יכול להיות שאישתו לשעבר של בעלי ואימא שלו, שתי נשים ששנאו אחת את השנייה במהלך תקופת הנישואים הקודמים שלו, הפכו פתאום לחברות הכי טובות ועכשיו הן עושות יד אחת כנגדי?".

פרק ב' בחיים – על כל משמעויותיו – הוא קודם כל הזדמנות נוספת לאהוב יותר את עצמנו, להשתנות לטובה ולהתנתק מאמונות שהיו לנו על עצמנו בעבר. גרושים וגרושות רבים מספרים שהם בחרו את פרק א' שלהם מסיבות שלא היו בהכרח נכונות עבורם אז או היום.

חוסר תקשורת, רוטינת חיים שוחקת וחיי מין שגרתיים (שלא לומר משמימים) – הם רק חלק מהבעיות שרבות מאיתנו חוות בחיי הנישואים שלהן. לפני מספר חודשים הגיעה אליי מטופלת שחוותה את כל אלו במערכת הנישואים שלה, כשבמקביל הכירה גבר אחר שגרם לה להבין שהיא יכולה לרצות יותר מהחיים שלה.

אחת השאלות שאני שומעת הכי הרבה מנשים שמתחתנות או נכנסות לזוגיות עם אב לילדים היא: "איך הם אמורים לקרוא לי?"
נכון שאין תשובה אחת נכונה, אבל אני מסכימה עם הרוב המוחלט של המומחים והנשים שחיות את השטח, שיודעים ויודעות מניסיון אישי שיש תשובה לא נכונה אחת לפחות

לצד העלייה בכמות הזוגות המתגרשים מידי שנה ודחיית גיל הנישואים בקרב נשים, עולה גם מספר הנשים הרווקות שזוכות לתואר "אם חורגת". ההתמודדות עם התואר החדש היא לא קלה והצלחתה תלויה לא מעט בבני הזוג.

כאשר מדברים על משפחות משולבות, עולה אחת מהסוגיות המורכבות ביותר, אך גם החשובות ביותר, והיא – האם הורה חורג מסוגל לאהוב את הילד הלא ביולוגי שלו באותה צורה שהוא אוהב את ילדו שלו. אם סיפורה של סינדרלה והאם החורגת המרשעת עולה לכם לראש – זה לא סתם. כבר מילדות מלמדים אותנו סיפורי האגדה שהורים חורגים הם רעים ונקמניים כלפי הילד של בן זוגם.