אידיאל ומציאות לאחר גירושים ובתוך פרק ב׳

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
האם לא היינו רוצים שכל הגרושים יצליחו לנהל הורות משותפת מיטיבה עבור ילדיהם לאחר גירושים? ברור שכן. אבל כמה זה ריאליסטי לצפות שזה יקרה? כמעט כמו הציפייה שזוגות ישארו נשואים יחד למען הילדים.

בעולם אידיאלי ידוע כי יש כמה דברים שצריכים להתקיים על מנת ששני האקסים יצליחו לקיים הורות משותפת עבור ילדיהם לאחר הפרידה, אך במציאות אנו יודעים שהם אינם מתקיימים עבור הרוב הגדול של המתגרשים.

בעולם אידיאלי היינו שואפים שגרושים יתגוררו קרוב אחד לשניה לטובת נוחות הילדים וששני הבתים של הילדים יהיו פחות או יותר שווים בכלכלתם, כדי שלא יהיה בית אחד עני ובית עשיר, שהאקסים יצילחו לפתור קונפליקטים בנוגע לילדים בקלות ובמהירות, שזמני השהות בכל בית יהיו שווים ושהסידור למעברים יהיה נוח וקל, שהאקסים יקבלו את בני הזוג החדשים ושלא תהיה בעיה לקבל סגנונות הורות שונים בכל בית. 

במציאות מאוד קשה להגיע למצב הזה ואני ארצה להתעכב ולפרק את שני הגורמים האחרונים הקשורים לפרק ב׳ ולטעון שגם אם הם אינם מתקיימים, הילדים שלכם יגדלו בסדר גמור.

לקבל את בני הזוג החדשים

"עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה"

מהתנ״ך, דרך הטרגדיות היווניות, סיפורים, שירים ומחזות אינספור נכתבו על הקנאה. האם ניתן להתגבר עליה בקלות? לא לפי הרפרטואר העשיר של היצירות, שיש לנו ללמוד ממנו. 

לפעמים, זה מאוד מאוד מאוד קשה לקבל את בני הזוג החדשים של האקסים שלנו. זו הסיבה שבמקרים שיש לאקס קושי לקבל את בן או בת הזוג החדשים, בין אם זה בגלל קנאה, יהירות והתנשאות, רכושנות כלפי הילדים, שנאת האקס או כל סיבה אחרת, עדיף לייצר גבולות ברורים. אלא שגבולות לא יובלי לשיתופי פעולה מיטיבם בהורות. אז לא. מחקרים מראים שעדיף הורות מקבילה בין האקסים על הורות בקונפליקט גבוה. 

מה אני מציעה? לא להתייסר כאשר אחד האקסים לא מקבל את בן/ת הזוג החדשים שלכם. אם הוא לא מסוגל להתגבר על הקושי גם במחיר של ויתור על הורות משותפת עבור הילדים, זה בסדר. עם השנים זה יסתדר או שלא. אבל זה לא צריך להפריע לכם להמשיך כל אחד בביתו, לדאוג ולאהוב את הילדים שלכם. 

לקבל את סגנון הורות שונה בכל בית

שוב, בעולם אידאלי לא היינו רוצים שההורים הביולוגים בכל בית יבקרו את ההורה השני על סגנון ההורות שלו. הביקורת הזו, הפרצופים הכועסים והמאוכזבים ״אבא באמת עשה ואמר את זה?!״, השיחת טלפון בערב מול הילדים להורה השני שאומרת ״אבל למה שלחת לה כריך עם שוקולד? אתה יודע שאני לא מרשה״ כל אלו ועוד, ברור שהיינו מעדיפים שלא יקרו. במציאות, זה קורה כל הזמן ולא תאמינו אבל זה קורה גם בפרק א׳. הפנטזיה על אחידות בסגנון ההורות היא פנטזיה. זה קורה מפני שהורות היא דבר נרכש ונלמד ואין לנו באמת דרך אחת נכונה להיות הורים. ביקורת על ההורה השני וסגנון ההורות שלו קיימת כמעט בכל בית, אחרת מדוע יש לנו כל כך הרבה מדריכי הורים כיום וספרות ענפה על לימודי הורות? (מעט מאוד הקשורה לפרק ב׳ אגב). 

לאחר גירושים ובתוך פרק ב׳ לפעמים זה פשוט תירוץ של ההורים להפוך את סגנון ההורות של האקס לבעיה המרכזית, כי זה פשוט יותר נוח מאשר להסתכל רגע על איך אנחנו מתנהגים כהורים. 

מה אני מציעה? בתור התחלה, לנפץ את הפנטזיה שיהיו לנו הסכמות בנוגע לסגנון הורות. אם זה לא קורה כשאנחנו נשואים, זה כנראה לא יקרה כשאנחנו גרושים. מה עדיף יותר לילד, כשהורה אחד מבקר את השני כשהוא נשוי לו או כשהוא גרוש ממנו? לא בטוח. על דבר אחד יש כן בטוח, והמחקרים מסכימים עליו, ילד צריך שהוריו יאהבו אותו ובזמן שאנחנו עסוקים בלחנך את ההורה השני כיצד צריך להיות הורה, אנחנו מפספסים זמן אהבה עם הילד. ואולי זה זמן, ששהורה השני שמחנך לדעתכם פחות טוב, כן נותן לו. תהיו בטוחים שהילד יגדל ויזכור את זה והביטחון שלו ייבנה מזה.

מוזמנים לשתף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin

השאירו תגובה

Call Now Button
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support